15 דרכים ליצירת אשליית עומק בציור

להלן מספר שיטות שימושיות ליצירת מרחב ועומק בציור.

מידע נוסף ניתן לקרוא בספרי "ציור למתחילים - טיפים לציור עומק".

אפשר למצוא את הספר בסניפי רשת סטימצקי, ובאתר האינטרנט של סטימצקי.

אובייקט המצויר באופן תלת-ממדי, להבדיל מאובייקט שטוח, נראה בעל נפח, ולכן מעיד על עומק בציור.

לאובייקט תלת-ממדי יש אזור מואר ואזור מוצלל, בהתאם למיקום מקור האור.

דוגמה:

טיפ:

כאשר מציירים מתמונות, נסו למצוא תמונות עם ניגודיות (קונטרסט) חזקה בין אזורים כהים לאזורים בהירים כדי שהציורים יהיו עם נוכחות.

כאן ניתן למצוא את הסקירה שלי על ניירות מומלצים לרישום וציור, גם עבור עפרונות וגם עטים.

לפי כללי הפרספקטיבה, ככל שגוף רחוק יותר, הוא נראה קטן יותר.

לכן, כאשר מציירים אובייקטים דומים אך בגדלים שונים, ניתן להסיק שהאובייקטים הקטנים הם רחוקים יותר, וכך נוצרת תחושת עומק בציור.

דוגמה:

ניתן להשתמש בגודל גם ליצירת תחושת מרחב.

הוספת אובייקטים קטנים לחלל מוגדר תגרום לו להראות גדול.

הוספת אובייקטים גדולים לאותו חלל תגרום לו להראות קטן.

גוף המסתיר חלקית גוף אחר מעיד שהגוף אותו הוא מסתיר נמצא רחוק יותר.

הסתרה חלקית היא שיטה רבת עוצמה להוספת עומק!

דוגמה:

אם אתם אוהבים את סגנון ציור העצים שלי, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך שכתבתי בנושא: רישום בעט - איך לצייר עצים.

כדאי להשתמש בהסתרה חלקית כמה שיותר.

בציור, בדרך כלל, ככל שגוף מצויר גבוה יותר על משטח הציור הוא נראה רחוק יותר.

ברוב המקרים, בסיסו של האובייקט הקרוב יהיה נמוך יותר על משטח הציור, וחלקו העליון של האובייקט הקרוב יהיה גבוה יותר על משטח הציור.

שימו לב:

תנאי זה יקרה כאשר האופק ממוקם באמצע (עוד על כך בהמשך).

הסיבה היא האופטיקה שלנו. שדה הראייה שלנו נפתח כמו חרוט (באנגלית, cone of vision).

כלומר, אובייקטים רחוקים תופסים חלק קטן יותר משדה הראייה שלנו, ולכן מתורגמים כקטנים יותר על ידי המוח שלנו.

זכרו:

אין עומק ממשי בציור, גיליון הנייר שטוח. לכן, השתמשו בגובה כדי ליצור אשליית עומק.

דוגמה:

להלן סקירה שלי עבור עטים טכניים מומלצים לציור, בהם אני משתמש באופן קבוע.

ככל שאובייקט רחוק יותר, הניגודיות בין האזורים הכהים והבהירים בו תרד, וכך גם מידת הפרטים שניתן להבחין בהם.

כלומר, כאשר מציירים, אזורים עם ניגודיות גבוהה נראים קרובים, ואזורים עם פחות ניגודיות נראים רחוקים.

דוגמה:

כאשר הקצוות של אובייקט מסתיימים באופן חד זה אומר שיש לו שוליים חדים.

לעומת זאת, כאשר הקצוות של אובייקט מסתיימים באופן הדרגתי, מכהה לבהיר, זה אומר שיש לו שוליים רכים.

לאובייקטים קשים יש שוליים קשים (חדים).

צל מוטל ואובייקטים רכים (כמו שיער, פרווה ובד) הם בעלי שוליים רכים.

תשומת לב לשוליים היא קריטית עבור רישום או ציור ריאליסטי.

אובייקט קרוב אל המתבונן הוא בעל שוליים חדים, זאת אומרת שהאובייקט בפוקוס.

לאובייקט רחוק יש שוליים רכים או דהויים, ולכן נראה מטושטש.

זה קורה בגלל פרספקטיבה אטמוספרית.

כלומר, ככל שאובייקט רחוק יותר, יש יותר חלקיקי אטמוספירה (אוויר) בינו לבין המתבונן.

חלקיקים אלו מפזרים אור. זו הסיבה שאובייקטים רחוקים נראים מטושטשים, ועם פחות פרטים וניגודיות.

אפשר להשתמש ברישיון האומנותי כדי ליצור אפקט של מצלמה, לכפות עומק בין שני אובייקטים קרובים יחסית.

דוגמה:

חלוקת הציור לקרקע ושמיים על ידי קו אופק, רכס הרים, צמחייה, או כל דרך אחרת, מעידה על עומק.

בנוסף, כאשר מוסיפים קרקע לציור האובייקטים מפסיקים "לרחף".

דוגמה:

זכרו:

משטח הציור שטוח! אין לכם עומק, רק גובה ורוחב.

ככל שאובייקטים קרובים יותר לאופק, הם נראים רחוקים יותר.

בתמונה למעלה, עצים הנמצאים גבוה יותר על משטח הציור (לכיוון האופק) נראים רחוקים יותר.

עננים הנמצאים נמוך יותר על משטח הציור (לכיוון האופק) נראים רחוקים יותר.

לרשימת הציוד בו אני משתמש, בקרו במדריך שלי לציוד מומלץ עבור רישום בעיפרון.

על ידי שימוש בפרספקטיבה לינארית ניתן להמחיש עומק באופן ריאליסטי.

דוגמה:

אם פרספקטיבה לינארית היא נושא חדש עבורכם, קראו את המדריך שלי לציור בפרספקטיבה לינארית, זהו אחד היסודות החשובים בציור.

אובייקטים הנמצאים מול המתבונן, כמו מבנים, עצים, הרים, אנשים וכדומה, נראים קטנים יותר ככל שהם רחוקים יותר, אך שומרים על היחס בין הגובה לרוחב בציור. כלומר, לא נוצר עיוות.

לעומת זאת, כאשר הזווית בא אתם מסתכלים על האובייקט משתנה, והאובייקט כעת בכיוון הראייה שלכם, נוצר עיוות, והאובייקט מקוצר יותר בכיוון זה.

עיוות זה נובע מזווית הראייה. ככל שאובייקט נמצא בכיוון הראייה שלכם, כך הוא מעוות (הופך להיות קצר בהרבה בכיוון זה).

אגם, שבמציאות יכול להיות עגול, הופך ליותר אליפטי ככל שהמרחק בינו לבין המתבונן גדל.

הבנת הקיצור היא היתרון המרכזי של ציירים מנוסים, במיוחד כאשר מציירים מהדמיון.

כאשר סקיצה מצוירת נכון, היא מוכנה לרינדור.

אם קיצור (foreshortening) חדש עבורכם, בקרו במדריך שלי על ציור מהדמיון (זהו מדריך למתקדמים, אך מוסבר שלב אחר שלב).

לפי כללי הפרספקטיבה האטמוספרית, ככל שהאובייקטים רחוקים יותר, צבעם (גוון) מוסט לצבעו של הרקיע (שמיים כחולים בדרך כלל).

ככל שאובייקט רחוק יותר, צבעו פחות רווי.

במילים אחרות, צבעים פחות חדים ועשירים, ולכן יותר אפורים ודהויים.

דוגמה:

סגול, כחול וירוק הם צבעים קרים, הם מזכירים דברים קרים כמו האוקיינוס.

אדום, כתום וצהוב הם צבעים חמים, הם מזכירים דברים חמים כמו אש.

ככל שאובייקט רחוק יותר, כך יש יותר חלקיקי אטמוספרה (אוויר) בינו לבין המתבונן, כלומר לצבע של האטמוספרה יש השפעה גדולה יותר.

כאשר השמיים כחולים, צבעם של אובייקטים רחוקים משתנה בהדרגה לגוון כחול עקב קרינה מפוזרת של השמיים, ולכן צבעם "קריר" יותר.

אובייקטים קרובים אל המתבונן הם בעלי צבע חמים יותר מאשר אובייקטים רחוקים, שכן יש פחות חלקיקי אטמוספרה בין המתבונן לבין האובייקטים הקדמיים.

תופעה הפוכה עשויה לקרות במצב של שקיעה או זריחה.

לסקירה של מרקרים בהם אני משתמש לציור, בקרו במדריך שלי עבור מרקרים לציור.

לפי כללי הפרספקטיבה האטמוספרית, ברוב המקרים, האובייקטים הרחוקים בהירים יותר.

עבור רישום מונוכרומטי, כמו רישום בעיפרון, אותו עיקרון חל.

המפתח הוא להפעיל לחץ על עיפרון הרישום עבור ערכים כהים, או שימוש במספר עפרונות רישום בעלי ערכי בהירות שונים.

בנוסף, ניתן ליצור מעברים (גרדיאנט) בערכי בהירות, על מנת ליצור אשליית עומק.

חשוב לצייר צל מוטל כשצריך, ולהתאים את כיוונו לצד הנגדי של מקור האור.

דוגמה:

זכרו:

כפי שהוזכר לעיל, לצל מוטל יש בדרך כלל שוליים רכים.

ישנם סגנונות ציור בהם משתמשים במשיכות מכחול בודדות. לדוגמה, עבור ציור עלים או עשב.

במקרים אלו ניתן להשתמש במכחול גדול עבור אזורים קרובים, ומכחול קטן עבור אזורים רחוקים בציור.

אותו עיקרון חל על עטים טכניים.

ניתן להשתמש בעט בעל ראש עבה עבור רישום סימנים של אובייקטים קרובים, ועט בעל ראש דק עבור אובייקטים רחוקים.

דוגמה:

עבור סקיצה ראשונית, כיוונם של קווים, סימנים או משיכות מכחול הוא משמעותי.

צורה דומה אך עם כיוון סימנים שונה תפיק תוצאה שונה.

בשלב התכנון, לכיוונם של הסימנים תפקיד מרכזי.

גם בציור עצמו, כיוון הסימנים חיוני.

דוגמה:

עבור מתחילים בציור בשמן כדאי לקרוא על סוגי מכחולים לציור בצבעי שמן.

כאשר מתכננים ציור, חשוב שהוא יהיה מעניין עבור המתבונן.

קומפוזיציה טובה יכולה להוסיף עומק.

במקרים רבים, נסו להימנע ממבטים מלפנים או מהצד. הם נראים שטוחים.

מבט שלושה-רבעים מעניין יותר.

השתמשו בתצוגה של שלושה-רבעים עבור הדיוקנאות שלכם.

על מנת ללמוד כיצד לבנות סצנה ולעבד אותה, קראו את המדריך לציור קומפוזיציה.

המפתח ליצירת עומק בציור הוא שימוש במתודות שונות על מנת ליצור מראה תלת-ממדי על משטח דו-ממדי.

במילים פשוטות, אין באמת עומק בציור אלא אשליה של עומק.

צבעים:

כאשר משתמשים בצבעים, חשוב לשים לב לתכונות של צבעים כגון גוון, רוויה, ערכי בהירות וטמפרטורה.

צבע הוא אחד מיסודות הציור. הנה המדריך שלי לערבוב צבעים עבור ציור בסגנון ריאליסטי.

ברישום מונוכרומטי, דיוק בערכי הבהירות הוא קריטי.

ציורי נוף לעומת טבע דומם:

עבור ציורי נוף, כדאי להבין ולהשתמש בפרספקטיבה לינארית ואטמוספרית.

כאשר מציירים טבע דומם, שיטות כמו ניגודיות, הסתרה חלקית ושוליים משמשות לציור אשליית עומק.

כיצד להמשיך?

לאחר הבנת עומק ומרחב בציור, מומלץ לקרוא את המדריך שכתבתי בנושא רישום ריאליסטי בעיפרון עבור מתחילים.

וגם להכיר את 8 המרכיבים החשובים בציור ריאליזם.

עבור ציור עם עטים, להלן מדריך עבור ציור פרחים.

ללימוד מעמיק יותר, ניתן להגיע אליי לשיעורים פרטיים בציור באזור תל אביב.