פרספקטיבה לינארית ואטמוספרית

במדריך זה אסביר (ואדגים) את הבסיס של ציור בפרספקטיבה.

פרספקטיבה היא הדרך לצייר אובייקטים תלת-ממדיים על משטח דו-ממדי על ידי מתן הרושם הנכון באשר לגובהם, רוחבם, עומקם, ומיקומם ביחס אחד לשני.

פרספקטיבה לינארית (Linear perspective) היא אחד היסודות של ציור, והיא הכרחית עבור ציור מהדמיון.

פרספקטיבה אטמוספרית (Atmospheric perspective) מתייחסת להשפעה של האטמוספרה על עצמים (אובייקטים) רחוקים, ולכן יש לה שימוש רחב בציורי נוף.

תוכן העניינים:

• פרספקטיבה לינארית
• נק' היעלמות אחת
• כבישים בפרספקטיבה
• שתי נק' היעלמות
• שלוש נק' היעלמות
• פרספקטיבה אטמוספרית

בכל ציור בפרספקטיבה לינארית יש קו אופק (נראה או לא נראה בציור הסופי).

בכל ציור בפרספקטיבה לינארית יש לפחות נקודת היעלמות אחת.

נקודת היעלמות, נקראת גם נקודת מגוז, היא נקודה הנמצאת על קו האופק (ברוב המקרים, עוד על כך בהמשך).

קווים אשר מקבילים במציאות, ייפגשו בנקודת היעלמות כאשר מציירים בפרספקטיבה. לעין האנושית, למרות שהם מקבילים, נראה שהם נפגשים במרחק רב.

סוגי הפרספקטיבה הנפוצים ביותר הם עם נקודת היעלמות אחת, שתי נקודות היעלמות, ושלוש נקודות היעלמות.

כאשר מציירים, למיקום קו האופק יש השפעה משמעותית על התוצאה.

אפשר להשתמש ב"רישיון האומנותי" כדי ליצור קומפוזיציות שונות.

עוד על כך תוכלו למצוא במדריך שלי בנושא ציור קומפוזיציה למתחילים.

בעיקרון:

• אם קו האופק נמצא במרכז הציור, הוא מתורגם כגובה העיניים כאשר מסתכלים קדימה.
• קו אופק נמוך נראה כאילו הצופה מסתכל מעל קו האופק, מרים את מבטו.
• קו אופק גבוה מתורגם כהסתכלות בזווית מתחת לקו האופק, מבט למטה.

מיקום שונה של קווי אופק בציוריי:

במילים אחרות, אפשר לראות את תחתית האובייקטים הנמצאים מעל קו האופק.

ולהיפך, את החלק העליון של אובייקטים הנמצאים מתחת לקו האופק.

טיפ:

כאשר קו האופק מוסתר (על ידי קיר, בניינים, הרים, עצים, וכו'), אפשר להחזיק את כלי הציור (עיפרון, עט, מכחול, וכו') בגובה העיניים, כדי למצוא את קו האופק.

ישנם שני כללים חשובים שיש לשים לב אליהם כאשר מציירים בפרספקטיבה.

ככל שאובייקט רחוק יותר מהמתבונן, הוא נראה קטן יותר!

במילים אחרות:

אובייקטים מול המתבונן נראים קטנים יותר במרחק, אך הם שומרים על היחס בין גובה לרוחב, כלומר אין עיוות.

המחשה:

הסבר:

ככל שאובייקט רחוק יותר, הוא תופס חלק קטן יותר משדה הראייה שלנו, ולכן נראה קטן יותר.

באיור מעל, העץ הרחוק נראה קטן יותר, למרות ששני העצים זהים.

בציור הבא ניתן לראות שלמרות שדף הציור שטוח, ישנה תחושת עומק מכיוון שהדמות ה"רחוקה" קטנה יותר.

כל האובייקטים נתונים לקיצור!

כאשר אובייקטים נמצאים לאורך קו הראייה שלנו, הם נראים קצרים יותר.

במילים אחרות:

אובייקטים הנמצאים עם כיוון הראייה (כלומר מתמשכים), נראים קצרים יותר באותו כיוון ככל שהם רחוקים יותר, ולכן הם יהיו מעוותים. הסיבה היא השינוי בזווית הראייה של המתבונן.

המחשה:

הסבר:

באיור מעל ניתן לראות שני עיגולים שטוחים (הם יכולים לייצג אגם או ביסקוויט).

כאשר הם שטוחים על הקרקע, רוחבם קטן עם המרחק כמו בכלל הראשון, אך עומקם הולך וקטן בהרבה (עומק, במקרה זה, מיוצג כגובה, שכן נייר הציור שטוח).

זכרו:

ככל שאובייקט קרוב יותר לאופק (או לנקודת ההיעלמות) כך הוא מקוצר יותר.

בדוגמה הבאה, החלק הקדמי של הספר (1) נמצא מול המתבונן. החלק העליון של הספר (2) נמצא עם כיוון הראייה, ולכן מקוצר.

מכיוון שהוא קרוב לאופק, אפקט הקיצור משמעותי.

כאשר הציור בפרספקטיבה מוכן, אפשר להוסיף לו ערכי בהירות עבור הרינדור הסופי.

להבנה מעמיקה יותר של קיצור (foreshortening), בקרו במדריך שלי בנושא איך לצייר מהדמיון.

פרספקטיבה עם נקודת היעלמות אחת משמשת לציור אובייקטים שנמצאים מול המתבונן, ובמציאות קווי הרוחב שלהם מקבילים לאופק (ואחד לשני), וקווי הגובה שלהם מאונכים לאופק (ומקבילים אחד לשני).

קווים המקבילים במציאות ומייצגים עומק לא יהיו מקבילים כאשר מציירים בפרספקטיבה, אלא ייפגשו באותה נקודת היעלמות שנמצאת על קו האופק.

מתחילים על ידי ציור קו אופק (בעזרת סרגל), ועליו נקודת היעלמות אחת.

קו האופק מסייע כהנחיה לצייר קווי רוחב מקבילים אחרים, אך גם כדי לראות עד כמה אובייקטים קרובים אליו, ולכן עד כמה הם מקוצרים.

נקודת ההיעלמות היא מקום מפגשם של קווי העומק. ככל שאובייקטים קרובים לנקודת ההיעלמות, כך הם מקוצרים יותר.

בשלב הבא, ציירו מלבן.

זכרו:

בפרספקטיבה בנקודת היעלמות אחת, קווי הרוחב מקבילים לאופק, וקווי הגובה ניצבים לאופק.

כעת ציירו קווי עומק מקודקודי (פינות) המלבן.

קווי העומק ייפגשו בנקודת ההיעלמות:

קבעו את כמות הקיצור (אורך העומק), וסיימו לצייר תיבה בפרספקטיבה:

לאחר ציור של מספר תיבות על, מעל, ומתחת לקו האופק, אפשר לצייר אובייקטים מורכבים יותר, כגון כיסא.

זכרו:

אובייקטים מעל קו האופק הם אובייקטים שצריך להסתכל למעלה כדי לראות.

אובייקטים מתחת לקו האופק, הם אובייקטים שרואים מלמעלה. לדוגמה, מבט ממטוס או מבניין גבוה. או, פשוט להסתכל על חפצים על הרצפה, למטה בזווית.

אובייקטים על קו האופק, הם אובייקטים מול המתבונן, כאשר הוא מסתכל קדימה. הם יכולים להיות גבוה יותר על קו האופק, במרכזו, או נמוך על קו האופק.

כאשר מציירים חלל פנימי, אתם למעשה מציירים בתוך תיבה.

תחילה, ציירו את קו האופק ועליו נקודת היעלמות אחת.

שלב שני הוא ציור קיר מול המתבונן (מרובע).

לבסוף, ציירו קווים מנקודת ההיעלמות, עבור הקירות. כעת יש לכם חדר בסיסי.

עבור החומרים בהם אני משתמש, בקרו במדריך שלי בנושא ציוד לרישום בעיפרון.

ציירו כמה תמונות וחלונות על הקירות. קווי עומק יסומנו מנקודת ההיעלמות.

שימו לב לקיצור. ככל שהאובייקטים קרובים לקו האופק בגובה (או לנקודת ההיעלמות ברוחב), כך הם מתקצרים יותר.

כדי למצוא את המרכז של כל מרובע, ציירו שני אלכסונים מהקודקודים.

במקום לנחש כמה קטן החלק האחורי (של מרובע), בהשוואה לחלק הקדמי, שיטה זו תעשה זאת במדויק.

השתמש בשיטה זו כדי למצוא את המרכז של החלונות.

ציירו בעדינות, כך קל למחוק קווי עזר ואזורים מוסתרים (overlapping).

יותר מדי קווי עזר ייגרמו לבלבול.

עבור אובייקטים עם מבנה של תיבה, התחילו עם הפאה הקדמית (המשטח שקרוב אל המתבונן).

לאחר מכן, ציירו קווי עומק לכיוון נקודת ההיעלמות, וקבעו את כמות הקיצור, בהתאם לעומק שבו רוצים את התיבה.

לבסוף, מצאו את נקודת המרכז, עבור הדלתות והמגירות.

אותה נקודת מרכז תעזור במיקום הידיות.

לאחר תרגול בציור חדרים מהדמיון (ומהתבוננות), בפרספקטיבה, אפשר לרנדר את התוצאה בסגנונות שונים.

לפעמים, ציור בעזרת קווים (עם עט או עיפרון) נראה טוב. לרוב, אני מעדיף רישום בסגנון ריאליסטי.

אם רישום ריאליסטי חדש עבורכם, קראו את המדריך לרישום ריאליסטי בעיפרון, הוא מסביר את ארבעת המרכיבים החשובים.

כדאי לקחת בחשבון:

אמנם ציור בעזרת קווים, זאת אומרת מרובע שטוח (עבור תמונה לדוגמה) הינו מהיר, אך במציאות לתמונה יש נפח.

אפשר לצייר קווים (עבור ארונות, חלונות, תמונות וכו'), אבל ברגע שיש ניסיון בפרספקטיבה לינארית, יש לשים לב לנפח ושאר פרטים.

אותו דבר לגבי שולחנות, או כל אובייקט אחר.

אני משתמש בשיטת החלוקה באופן קבוע, כאשר אני מצייר מהדמיון.

בתים הם בעצם תיבות, כאשר מציירים בפרספקטיבה.

וילה היא אוסף של תיבות.

רישום בעט מפיק רינדור נקי וברור.

עטים לרישום טכני מפיקים קווים בעובי אחיד, והדיו שלהם עשוי מפיגמנטים, ולכן עמיד מאוד.

אתם מוזמנים לקרוא את המדריך שלי על עטים טכניים, הכולל סקירה של עטים לרישום וציור.

אפשר להשתמש בצבעים. כאן השתמשתי במרקרים.

להלן סקירה של מרקרים מומלצים לציור.

אפשר לצייר כל משטח שנמצא מול המתבונן (בניצב למתבונן) בפרספקטיבה עם נקודת היעלמות אחת.

הנה דוגמה למשטח (אדמה) מול הצופה. מבט ישירות מלמעלה.

התחילו בתכנון הנוף העירוני על ה"קרקע", וציירו נקודת היעלמות (VP - Vanishing Point).

לאחר מכן, ציירו קווים מנקודת ההיעלמות עבור החלק העליון של כל מבנה ("החוצה" מנקודת ההיעלמות).

במקרה זה, קווי העומק מייצגים את גובה הבניינים.

ציירו תחילה את כל המבנים (בניינים), לפני הוספת ערכי בהירות, כדי לא למרוח את חלקיקי הגרפיט.

לאחר מכן, רנדרו בסגנון האהוב עליכם, והוסיפו כמה פרטים שתרצו.

אפשר לעשות את אותו הדבר כאשר מסתכלים ישירות למעלה.

במקרה זה, ציירו אל נקודת ההיעלמות.

ככל שבניין קרוב יותר לנקודת ההיעלמות, כך הוא גבוה יותר.

כדי להוסיף דמויות (או כל סוג של אובייקט), חפשו משהו בסצנה שיכול לעזור. למשל, דלת.

אפשר להעריך את גודל הדמות בהשוואה לדלת. היא (הדמות) צריכה להיות קצרה יותר.

בפרספקטיבה עם נקודת היעלמות אחת, ניתן להזיז אובייקטים משמאל לימין (ולהיפך), ללא שינוי בגודלם.

לאחר שמוצאים את גובה הדמות, אפשר להשתמש בנקודת ההיעלמות כדי למצוא את גובהה בכל עומק.

עכשיו אפשר להזיז את הדמות קדימה או אחורה באמצעות קווים מנקודת ההיעלמות, עם שינוי מדויק בגובהה.

כדי להזיז את הדמות למקום חדש, העבירו תחילה את החלק התחתון שלה לתחתית של דמות עם גודל ידוע (1).

לאחר מכן בדקו את גובהה (2), והעבירו את החלק העליון למיקום החדש (3).

עכשיו אפשר להוסיף דמויות ואובייקטים, בפרספקטיבה.

בעזרת מציאת נקודת האמצע, ניתן לחלק משטח לשני חלקים שווים, לחלק אותם שוב לארבעה חלקים שווים, ואז לשמונה וכך הלאה.

אם רוצים שלושה חלקים שווים (למשל, שלוש מגירות), או חמישה חלקים, אפשר להשתמש בשיטת ההכפלה.

התחילו על ידי מציאת מרכז המשטח (מרובע).

ואז, ציירו קווים מהצדדים (מהצלעות), בכיוון שרוצים לשכפל, ומנקודת המרכז.

לאחר מכן, ציירו קו מאחת הפינות הרחוקות (אחד הקודקודים), דרך מרכז הצד הנגדי.

סוף קו זה יהיה רוחב המשטח המשוכפל.

לבסוף, ציירו את קו הגובה מאותה נקודה.

ניתן להמשיך לשכפל את המשטח כמה פעמים שרוצים, ולכל כיוון.

הדוגמה הבאה היא בפרספקטיבה.

ציירו תיבה ומצאו את נקודת המרכז של המשטח שברצונכם לשכפל.

במקרה זה (עומק), קו האמצע עובר לנקודת ההיעלמות.

ציירו קו מפינה אחת (קודקוד) למרכז הצד הנגדי (מרכז הצלע), כדי לשכפל את המשטח.

המשיכו לשכפל כמה פעמים שצריך.

השתמש בטכניקה זו כדי לצייר אריחים, מרצפות, או לוח שחמט בפרספקטיבה.

אפשר ליישם את הטכניקות לציור כבישים עבור ציור מדרכות, נהרות, שבילים, מסילות, או כל דבר שמתעקל או משנה גובה.

עבור כביש ישר, ציירו כמה קווים מנקודת ההיעלמות.

זכרו שבפרספקטיבה עם נקודת היעלמות אחת, קווי רוחב מקבילים לאופק, וקווי גובה מאונכים לאופק.

כעת אפשר לצייר מדרכה.

אחת הדרכים לצייר עמודים, היא שיטת החלוקה (מציאת האמצע).

ציירו את העמוד הקרוב, ומשכו קווים מהקצה העליון והתחתון שלו לנקודת ההיעלמות.

לאחר מכן, בחרו את המרחק של העמוד הרחוק.

לבסוף, עבור עמוד ביניהם, מצאו את האמצע על ידי ציור שני אלכסונים (שיטת החלוקה).

אתם יכולים להמשיך לחלק, כדי להוסיף עוד עמודים.

כעת אתם יכולים לצייר כבישים ודרכים, עם עמודי חשמל, עמודי טלפון, גדרות וכדומה.

התחילו על ידי ציור קו אופק, וציירו כביש ישר (1).

לאחר מכן, ציירו נקודת היעלמות (מגוז) מעל האופק, עבור כביש בעלייה (2).

ככל שהכביש מתעקל למעלה, כך הוא מקוצר פחות.

הגדירו היכן הכביש מפסיק להתעקל כלפי מעלה, והוסיפו פרטים.

הוסיפו עוד פרטים, ורנדרו את הציור בסגנון המועדף עליכם.

התחילו בציור קו אופק ונקודת היעלמות (עבור הבניינים).

עבור הכביש במורד ההר, ציירו נקודת היעלמות מתחת לאופק.

רק הכביש ותחתית הבניינים (במקום בו הם נוגעים בכביש) נפגשים בנקודת ההיעלמות התחתונה.

השאר נפגשים בנקודת ההיעלמות העליונה (על האופק).

שימו לב:

בציור מעל, בנוסף לפרספקטיבה לינארית, השתמשתי בפרספקטיבה אטמוספרית, עליה תוכלו לקרוא בהמשך מדריך זה.

לפעמים, כביש (גם נהר או שביל) מפותל, נראה מעניין יותר.

התחילו בציור כביש ישר, וציירו קו רוחב במקום בו תרצו שהכביש יתעקל.

ציירו נקודת היעלמות חדשה בכיוון אליו תרצו שהכביש יתעקל.

לאחר מכן, ציירו קו רוחב נוסף, עבור עיקול חדש.

המשיכו להוסיף נקודות היעלמות בכיוון שבו אתם רוצים שאליו הכביש יתעקל, וקווי רוחב חדשים במקומות בהם יתרחש העיקול.

לבסוף, ציירו קו מפותל בין הנקודות בהן הכביש מתעקל.

טיפ:

אם הדרך מתעקלת מחוץ לנייר, אפשר לחבר גיליון נייר נוסף באותו כיוון, או להניח גיליון נייר גדול יותר מתחתיו.

לאחר ציור הקווים המנחים, מעגלים אותם, ומוסיפים פרטים נוספים עבור הציור.

לבסוף, עידון ורינדור הציור בסגנון הנבחר.

אפשר לצייר כביש בעלייה (או בירידה), תוך שהוא מתעקל.

התחילו בציור קו אופק, וציירו כביש לנקודת היעלמות מעל האופק.

השתמש בנקודות היעלמות (מעל האופק) כדי לעקל את הכביש שמאלה.

לאחר מכן, עקלו את הכביש ימינה, ושוב שמאלה.

הוסיפו כמה קווים מנחים לציור.

לבסוף, רנדרו את הציור.

כדאי לדעת:

עצים הם חלק מציורים רבים, במיוחד ציורי נוף, ונוף אורבני.

הנה המדריך שלי בנושא איך לצייר עצים ריאליסטיים.

בפרספקטיבה עם נקודת היעלמות אחת, קווים המייצגים גובה מקבילים. הם מאונכים לאופק.

קווים המייצגים רוחב מקבילים לאופק.

רק קווים המייצגים עומק נפגשים בנקודות ההיעלמות.

בפרספקטיבה עם שתי נקודות היעלמות (דו-מגוזית), רק קווים המייצגים גובה מקבילים. הם מאונכים לאופק.

קווים המייצגים רוחב ועומק, נפגשים בנקודות היעלמות.

בפרספקטיבה דו-מגוזית, יש שתי נקודות היעלמות.

כדי לצייר חדר, תרגלו תחילה ציור תיבות מלאות. חדר הוא החלק האחורי של התיבה.

השתמשו באותן שיטות (כמו חלוקה או הכפלה), כפי שעשיתם עבור נקודת היעלמות אחת.

בעוד שציור בפרספקטיבה מסייע ביצירת סצנות באופן ריאליסטי, לעיתים התוצאה עלולה להיראות מוזרה או לא טבעית.

בהתאם לגודל האובייקט, מיקום שונה של נקודות ההיעלמות על קו האופק יפיק פרספקטיבות שונות.

אם התוצאה נראית שפיצית, הרחיקו את נקודות ההיעלמות.

כדאי לדעת:

כאשר ישנם מספר אובייקטים בזוויות שונות, הם עשויים להשתמש בנקודות היעלמות שונות.

שימו לב:

כאשר מציירים בפרספקטיבה עם 2- או 3-נקודות, ברוב המקרים, נקודות ההיעלמות נמצאות מחוץ לנייר הציור.

אם גיליון הנייר עליו מציירים קטן, אפשר להשתמש בגיליון נייר גדול מתחתיו.

אם מציירים על דף נייר גדול, אפשר לחבר דף נייר נוסף לכל צד בו יש נקודת היעלמות.

השתמשו בסרט דביק (מסקינג-טייפ) כדי לחבר את גיליונות הנייר (כפי שניתן לראות בדוגמה למעלה).

אלו ההמלצות שלי עבור נייר לרישום וציור.

כאשר משתמשים במשטח המלא של נייר עבור ציור, נקודות ההיעלמות בדרך כלל רחוקות למדי.

בעוד שציור בפרספקטיבה עם סרגלים אורך זמן, התוצאה היא קצת כמו דף צביעה.

כל מה שנותר לעשות הוא למלא כל אזור בערכי בהירות, ולשים לב לשוליים ולמעברים.

לאחר שתתרגלו לצייר בפרספקטיבה, תוכלו לעשות זאת ללא סרגלים.

השתמשו בפרספקטיבה עם שלוש נקודות היעלמות עבור מבט על אובייקט מלמעלה או מלמטה. למשל, מבט ממעוף ציפור (כלפי מטה), או מבט של זחל (כלפי מעלה).

בפרספקטיבה עם שלוש נקודות היעלמות, כל הקווים המקבילים במציאות נפגשים בנקודת היעלמות.

פרספקטיבה אטמוספרית (atmospheric perspective) בציורי נוף היא השפעתה של האטמוספרה על המראה של אובייקטים.

ככל שאובייקטים רחוקים יותר מהמתבונן, כך יש לאטמוספרה השפעה חזקה יותר עליהם, כיוון שיש יותר חלקיקים של האטמוספרה המשפיעים על פיזור האור.

השפעתה של הפרספקטיבה האטמוספרית:

• ערכי בהירות (Value): כאשר השמיים בהירים, ככל שאובייקט רחוק יותר, הוא בהיר יותר.

• רוויה (Saturation): ככל שאובייקט רחוק יותר, צבעו פחות חד ופחות עשיר.
• ניגודיות (Contrast): ככל שאובייקט רחוק יותר, יש פחות ניגודיות בין הערכים הכהים והבהירים, ולכן גם מרקמו (טקסטורה) נעלם עם המרחק. במילים אחרות, פחות פרטים (Details).
• שוליים (Edges): השוליים של אובייקטים רחוקים עשויים להיות פחות חדים, תלוי באקלים.
• צבעים (Hue): ככל שאובייקט רחוק יותר, צבעו מוסט לצבע הרקיע. ביום בהיר כאשר השמיים כחולים, גם אובייקטים רחוקים הופכים כחולים יותר. בשקיעה או זריחה קורה אותו דבר רק עם גוונים חמים כגון צהוב או אדום, תלוי בצבע השמיים.

• כאמור לעיל: אובייקטים קרובים יהיו חדים, רוויים יותר, ובעלי ניגודיות. האזורים הבהירים ביותר והכהים ביותר הם האזורים הקרובים ביותר אל המתבונן.

דוגמה לציור שמן עם שימוש בפרספקטיבה אטמוספרית:

דוגמה לרישום בעיפרון עם שימוש בפרספקטיבה אטמוספרית:

בדוגמה הבאה ציירתי שתי סקיצות קטנות.

פרספקטיבה אטמוספרית היא אחת הטכניקות בהן השתמשתי כדי להוסיף עומק.

עבור ציור בסגנון ריאליסטי, כדאי להכיר את 8 המרכיבים החשובים לציור ריאליזם.

מומלץ לקרוא את המאמר בנושא איך לצייר עם תחושת עומק. כאן תמצאו 15 דרכים להוספת עומק, כולל הרבה דוגמאות.

פרספקטיבה היא נושא רחב ומורכב. עבור לימוד מעמיק יותר, אני מורה פרטי לציור ורישום בתל אביב.